כ-5% מהילדים בעולם המערבי מאובחנים כסובלים מ-ADHD, וחלק ניכר מהם מטופלים בטיפול תרופתי. במחקרים קודמים נמצא קשר בין ADHD לבין שיעור פשיעה מוגבר. הפסקה של טיפול תרופתי ל-ADHD היא שכיחה, בעיקר בקרב מתבגרים ומבוגרים צעירים. במחקר המבוקר הגדול ביותר לגבי טיפול תרופתי ל-ADHD, לא נמצאה יעילות בטיפול לטווח ארוך מבחינת מדד לתסמיני ADHD (על פי דירוג של ההורים והמורים).
עוד בעניין דומה
מחקר זה, שנערך בשבדיה, נועד לבחון את הקשר בין טיפול תרופתי ל-ADHD לבין פשיעה. במסגרת המחקר זוהו משתתפים שנולדו עד 1990 ואובחנו כסובלים מ-ADHD. נתונים לגבי טיפול תרופתי ופשיעה נאספו ממרשמי נתונים לאומיים.
נכללו 16,087 גברים ו-9,569 נשים שאובחנו כסובלים מ-ADHD. בקרב גברים הסובלים מ-ADHD נמצא כי 53.6% נטלו תרופה המיועדת לטיפול ב-ADHD, ו-36.6% הורשעו בביצוע פשע אחד לפחות במהלך המעקב (השיעורים המקבילים במדגם של האוכלוסייה הכללית היו 0.2% ו-8.9%, בהתאמה). בקרב הנשים שאובחנו כסובלות מ-ADHD, נמצא כי 62.7% נטלו תרופה המיועדת לטיפול ב-ADHD, ו-15.4% הורשעו בביצוע פשע אחד לפחות (השיעורים המקבילים באוכלוסיה הכללית היו 0.1% ו-2.2%).
בקרב משתתפים הסובלים מ-ADHD, שיעורי הפשיעה היו נמוכים יותר בתקופות שבמהלכן טופלו בטיפול תרופתי לעומת תקופות שבהן לא טופלו – HR 0.70, 95%CI 0.66-0.75 לגבי גברים, ו-HR 0.78, 95%CI 0.68-0.90 לגבי נשים.
גם בהשוואה בין תקופות עם ובלי טיפול עבור כל מטופל בנפרד ( within patient) נמצא סיכון מופחת לפשיעה בתקופות טיפול (HR 0.68 לגבי גברים, HR 0.59 לגבי נשים, P<0.001).
התוצאה חזרה על עצמה בבחינת סוגי תרופות שונים (סטימולנטים וכן תרופות שאינן שייכות לקבוצה זו), ובבחינת סוגי פשע שונים (פשעים אלימים, פשעים קלים וכדומה).
החוקרים מסכמים כי בקרב מטופלים הסובלים מ-ADHD נמצא קשר הפוך בין טיפול תרופתי לבין הסיכון לפשיעה. יש לשקול השפעה מיטיבה זו של הטיפול מול הסיכון לטיפול יתר ולתופעות לוואי.
ערכה: ד"ר ורד פרכטר
מקור: