"אם הייתי יכול, הייתי מבטל את כל המערכת של קופות החולים ועושה מערכת אחידה תחת הנהגה של משרד הבריאות כמו שמקובל בכמה מדינות בעולם. זה היה חוסך סכומי עתק לדעתי, מונע כפילויות, מחזק פעילות בבתי החולים ומאפשר למטופלים לבחור", אומר השבוע  פרופ' רון שאול, מנהל מכון הגסטרואנטרולוגיה והתזונה בילדים בבית החולים לילדים ע"ש רות רפפורט במרכז הרפואי רמב"ם.

"במצב הנוכחי", הוא טוען, "חובה לחזק את הרפואה הציבורית בתקנים ולא לתת לה לקרוס. ההשקעה צריכה להיות לאו דווקא במחלקות רווחיות. חובה לדאוג לתשלום הוגן שישאיר רופאים וצוות סיעודי איכותיים בבתי החולים. לצערי, אנו רואים בריחה של לא מעט אנשים טובים מהמערכת וחשוב לעצור את זה בהקדם".

בחודש יוני האחרון נבחר פרופ' שאול לתפקיד יו"ר איגוד הגסטרו ילדים בישראל. הוא גם פרופ' חבר קליני בפקולטה לרפואה של הטכניון בחיפה וחבר באיגוד הגסטרו של צפון אמריקה ואיגוד הגסטרו ילדים האירופאי. הוא גם חבר בקבוצת העבודה האירופאית של מחלות מעי דלקתיות בילדים ומשמש כמזכיר מדעי של החברה.

"אל תתנשא, דבר למטופל בגובה העיניים, אל תהסס להתייעץ - אנחנו לא יודעים הכל, זה לא מפחית מכבודנו להתייעץ, ההפך הוא הנכון, אנחנו מוערכים על ידי המטופלים והקולגות אם אנחנו מתייעצים"

פרופ' שאול, בן 57, נשוי לאתי, מנהלת המעבדה ההמטולוגית ומעבדת בנק הדם במרכז הרפואי לגליל, אב לשניים (31 ו-26), מתגורר בנשר. הוא בוגר הפקולטה לרפואה של הטכניון לתואר דוקטור לרפואה (MD) בהצטיינות. התמחה ברפואת ילדים במרכז הרפואי בני ציון ובגסטרואנטרולוגיה ילדים בבית החולים לילדים בטורונטו קנדה, ובעבר היה מנהל היחידה לאשפוז יום ילדים ב"בני ציון".

תחומי המחקר העיקריים שלו הם פרוביוטיקה ופריביוטיקה, אספקטים שונים של מחלות מעי דלקתיות בילדים, אנדוסקופיה וניטור בילדים, תזונה והשלכותיה בגילאים הצעירים ומחלות פפטיות בילדים. הוא שותף בכתיבתם של יותר מ-120 מאמרים וסקירות מדעיות, מנחה סטודנטים לעבודות גמר ומשמש כסוקר של עיתונים מדעיים מובילים בתחום רפואת הילדים וגסטרואנטרולוגיה וכן סוקר גרנטים. אולם, ההישג שבו הוא גאה במיוחד הוא "מינוף מכון גסטרו ילדים מיחידה למכון שהוא היום. מכון לתפארת המשמש כמרכז שלישוני, Referral center  לילדים, חולים מורכבים בתחומים של מעי קצר, מחלות כבד, מחלות מעי דלקתיות, מומים מולדים במערכת העיכול ואנדוסקופיות מורכבות מכל הצפון.

"גיבשנו צוות מדהים של רופאים, מתמחים, אחיות, מזכירה, כוח עזר, דיאטניות, עובדת סוציאלית, פסיכולוגית ומתאמות מחקר, שלמרות שהם נאלצים לעבוד בתת תקנון ותחת עומס עצום, הם נותנים את כל מרצם להצלחת המכון ועל כך גאוותי".

מדוע בחרת בתחום מקצועי זה?

"למען האמת, מי שדחף אותי לתחום היה פרופ' מיכאל יפה, מנהל המחלקה ב'בני ציון', שהציע לי ללמוד את התחום. עד אז תחומי העניין שלי היו טיפול נמרץ, פגיה וריאות ילדים. אני עד היום מודה לו על כך".

פרופ' מיכאל יפה הוא גם המודל לחיקוי שלו: "הוא לימד אותנו כמה המטופל חשוב, לא לחסוך מזמנך, לתת את כל כולך לטובת המטופל כמובן מאליו, וזאת תוך צניעות וענווה ובלי לבקש כל תמורה. הוא המודל לרופא הילדים הכללי שיודע הכל אך לא מהסס להתייעץ במידת הצורך. מודל אחר לחיקוי הוא פרופ' פיטר דיורי ז"ל מבית החולים לילדים בטורונטו, שלמרות מעמדו הרם בקהילה הרפואית ידע לדבר עם מטופלים וצוות רפואי בגובה העיניים והיה מנטש במלוא מובן המילה".

ספר בבקשה על מקרה בלתי נשכח בחיים המקצועיים?

שני מקרים מכוננים חקוקים בזכרוני: פג קיצוני, בן של אחות שעבדתי איתה שנים רבות, שיצא לי להחיות אותו לא מעט פעמים בתורנויות ולמרות זאת, לא הרמנו ידיים והיום הוא סטודנט לרפואה. מקרה נוסף הוא תינוק שנולד למשפחה קשת יום, שהיו לו חסימות מעי בלידתו ונזקק לעבור חמישה ניתוחים, שכל אחד מהם היה כרוך בכריתת מעי נוספת. לאחר הניתוח החמישי, הכירורגים אמרו לי, טפל בו אתה, אין יותר מה לחתוך. השתלת מעי לא באה בחשבון עקב המצב המשפחתי ובעזרת טיפול תומך הצלחנו לגמול אותו מהזנה תוך ורידית והיום הוא מתבגר בריא ואוכל רגיל לגמרי".

מהו המוטו שלך בעבודה היומיומית?
"אנחנו נותני שירות! שים עצמך במקום המטופל, היה סבלני, אמפתי, תקשיב - המפתח לאבחנה עשוי להיות שם. אל תתנשא, דבר למטופל בגובה העיניים, אל תהסס להתייעץ - אנחנו לא יודעים הכל, זה לא מפחית מכבודנו להתייעץ, ההפך הוא הנכון, אנחנו מוערכים על ידי המטופלים והקולגות אם אנחנו מתייעצים. כבד את בקשת המטופל להתייעצות שנייה, זו זכותו, וברוב המקרים זה יחזק את אמונו בך. תמיד תמיד תזכור את אחריותך למטופל".

אם לא היית רופא, באיזה מקצוע היית בוחר?

"איש הייטק. אני אוהב מאוד לפתור לבד בעיות מחשבים ולעתים אפילו מפתיע את אנשי המקצוע. החשיבה היא די דומה לחשיבה רפואית".

לסיום מספר פרופ' שאול כי בין מגוון תפקידיו ועשייתו המרובה הוא מקפיד  לשחות בין ארבעה לשישה ק"מ בשבוע. "להיות מתחת למים עם עצמך, זה זמן איכות לרגיעה, מחשבות ותכנונים". הוא גם רוכב רכיבת שטח על אופניים, לפחות פעם בשבוע ובדרך זו "מצליח להכיר מקומות בארץ שאף פעם לא מגיעים אליהם".

עוד הוא נהנה מ"טיולים עם אשתי בעולם במקומות אקזוטיים, היכרות דרך הרגליים וגלגלי האופניים ולגמרי לא בטן גב", ומחזיק באייפון שלו פלייליסט מגוון עם למעלה מ-20,000 קטעי מוזיקה. הוא גם צופה לפחות פעמיים בשבוע בסרט טוב, מסביר ש"יש בזה אלמנט מרגיע, לא מעט חוכמה, אמנות והנאה צרופה" ובנוסף, מעיד שהוא מכור לגאדג'טים ומתעדכן בחידושי הטכנולוגיה, ואם בתוך כל זאת נשאר לו עוד קצת זמן, אז הוא מתפנה גם לקרוא.