נוקשות הטחול והכבד לאיתור דליות הוושט בילדים עם היצרות דרכי המרה

מטרת המחקר הייתה לקבוע את רמת הדיוק של פרמטרים לא פולשניים, כגון נוקשות הכבד (LS) או הטחול (SS) לאיתור דליות הוושט בילדים עם היצרות דרכי המרה (BA).

למען המחקר, גויסו ילדים החולים ב-BA בין השנים 2000-2015. כולם עברו גסטרוסקופיה ואלסטוגרפיה ארעית. נתונים דמוגרפיים, בדיקות מעבדה, מדד יחס האלנין טרנספראז לטסיות (APRI) וציון חוק חיזוי הדליות (VPR) נאספו.

סך הכל, 51 ילדים (גיל חציוני של 10.63, סטיית תקן של 6.08 שנים; 53% בנים) נרשמו למחקר. היו הבדלים בתחילתם ותוצאתם של פורטואנטרוסטומיה, מישוש הטחול, ספירת הטסיות, אלבומין, LS,יSS וה-VPR בין קבוצת הדליות והקבוצה ללא הדליות (ערך P<0.05). בקבוצת הדליות, ה-LS החציוני היה 18.12 קילופסקל (יחס בין רבעוני 13.15-19.12) וה-SS החציוני היה 46.85 (יחס בין רבעוני 25.95-54.55) קילופסקל. בקבוצה ללא הדליות, ה-LS החציוני היה 7.85 קילופסקל (יחס בין רבעוני 5.88-16.75) וה-SS החציוני היה 16.54 קילופסקל (יחס בין רבעוני 11.75-21.75). שני הערכים, ה-LS וה-SS היו גבוהים יותר בקבוצת הדליות מאשר בקבוצה ללא הדליות ( ערך P<0.001). השטח תחת העקומה האופיינית למסווג (עקומת ROC) של ה-LS,יSS, מישוש הטחול, ספירת הטסיות, APRI וה-VPR היו 0.734, 0.870, 0.817, 0.810, 0.751 ו-0.794, בהתאמה. כשמשתמשים בערך סף של 12.5 קילופסקל ל-LS, הרגישות והסגוליות היו 80% ו-70%, בהתאמה. כשמשתמשים בערך סף של 28.9 קילופסקל ל-SS, הרגישות והסגוליות היו 75% ו-87%, בהתאמה. שילוב LS ו-SS לאבחון דליות העלה את הסגוליות ל-93%.

החוקרים הגיעו למסקנה כי ל-SS כקריטריון יחיד היה את הערך האבחנתי הטוב ביותר לחיזוי דליות בוושט בילדים החולים ב-BA. שילובו עם LS מעלה את התשואה האבחנתית.

מקור: 

Palittiya, S. et al, (2019) JPGN doi: 10.1097/MPG.0000000000002430