חדשות

פערים משמעותיים בין מספר הרופאים בפריפריה לעומת תל אביב ומרכז הארץ

עשור לפעילות לצמצום אי שוויון בבריאות ונראה שלא הרבה השתנה. מנתוני דו"ח חדש של משרד הבריאות עולה: בתל אביב 5.3 רופאים לאלף נפש לעומת 2.1 רופאים בצפון הארץ ובדרומה | שיעורי התמותה הגבוהים ביותר בישובים ערביים

חדר מיון בביה"ח "ברזילי". ירידה מובהקת במספר הרופאים בדרום (צילום: אילוסטרציה)

דו"ח חדש של משרד הבריאות המתפרסם הבוקר (ה'), לציון עשור לפעילות המכוונת לצמצום אי השוויון ועניינו תוצאי הבריאות במערכת הבריאות בישראל בכללה, ממחיש אולי פעם נוספת כי בין שנת 2010 לבין 2017 נרשמה עלייה בכוח האדם הרפואי, כלומר במספר הרופאים לאלף נפש – למעט במחוז דרום שבו נרשמה דווקא ירידה ואף מובהקת בנושא קריטי זה, בעוד שבמחוזות אחרים ניכרת מגמת עלייה קלה אך לא עקבית מאז 2012-2010. אלא שבאופן כללי, מדגיש הדו"ח, המחוזות הפריפריאליים מציגים שיעורים נמוכים משמעותית במספר הרופאים לעומת תל אביב ומרכז הארץ.

בעוד שבתל אביב שיעור הרופאים הוא 5.3 לאלף נפש בממוצע תלת שנתי נכון לשנים 2017-2015, לאחר שהממוצע לשלוש השנים שקדמו לכך כבר הגיע ל-5.5, בירושלים הוא 3.9 לאלף נפש (בעוד שב-2016-2014 כבר היה 4 לאלף), בחיפה 3.8 – עלייה לעומת 3.5 ב-2016-2017, אבל ירידה מ-4.2 לאלף נפש בתחילת העשור.

במחוז המרכז עומד שיעור הרופאים לאלף נפש על 3.4 לאחר שכבר היה רק 2.6 לאלף בשנים 2013-2011. מול אלה, בדרום הירידה חדה: 2.1 רופאים לאלף נפש לעומת נקודת השיא של שלושה רופאים לאלף נפש ב-2015-2013. גם בצפון הארץ השיעור הוא עתה 2.1 לאלף נפש.

שיעור התמותה הגבוהים ביותר בישובים ערביים

שיעור התמותה הגבוהים ביותר הם כיום בישובים הערביים ובישובים יהודים ברמה חברתית-כלכלית נמוכה ו/או ביישובי הפריפריה הדרומית והצפונית.

השוואה עם הממוצע לשנים 2017-2013 מלמדת על ירידה בתמותה ברוב היישובים, כולל בג'סר א-זרקא שהוא היישוב בעל שיעור התמותה הגבוה ביותר בישראל - 8.5 ל-10 אלפים נפש (נכון ל-2018-2014). כל ששת הישובים שבראש דירוג זה הם ערביים. במקום השביעי נמצאת אופקים, עם 6.2 ל-10 אלפים ואחריה טירת הכרמל ומגדל העמק - 6.1 ל-10 אלפים.

התמותה ממחלות לב גבוהה יותר בקרב ערבים ואילו התמותה מסרטן בקרב יהודים. בעוד שהממוצע הארצי בקרב בני 45 ומעלה (נכון ל-2015-2012, התקופה האחרונה הנכללת בדו"ח) בתמותה ממחלות לב הוא 247.05 ל-100 אלף נפש – בישוב הערבי ג'דידה מכר הוא 508.5 והוא הגבוה ביותר בארץ. גם כל השבעה שבאים אחריו ב"דירוג" הם ישובים ערביים.

שיעור התמותה הארצי הממוצע ממחלות סרטן הוא 412.2 ל-100 אלף אבל בג'סר א-זרקא השיעור הוא 550.5 ואחריו שדרות - 530.8 ואור עקיבא - 516.8, אופקים - 511.3, נצרת עלית (כיום נוף הגליל) - 505.1, בת ים - 497.8 ואילת - 495.7 ל-100 אלף.

יותר ביקורים במיון בצפון הארץ

בביקורים במחלקה לרפואה דחופה, השיעורים הגבוהים נרשמו באזור הצפון ובפרט באזורים יזרעאל, כנרת וצפת. שיעורי הביקורים הגבוהים ביותר בשל מחלה נרשמו בעמק יזרעאל ובפער משמעותי ביחס לאזורים האחרים: 345 לאלף נפש עקב מחלה ו-111 לאלף נפש מסיבה חיצונית (נכון לשנים 2017-2015). נפות כנרת וצפת מובילות בשיעור הביקורים מסיבה חיצונית. השיעורים הנמוכים ביותר הם בנפת ירושלים (156 לאלף נפש, מסיבות של מחלה ו-44 מסיבה חיצונית אחרת) וביהודה ושומרון.

יותר סוכרתיים לא מאוזנים בישובים ערביים

בנושא איזון סוכרת, שיעור החולים הלא מאוזנים גבוה יותר בישובים הערביים. ב"שיא", בקרב בני 25 ומעלה בישובים של יותר מ-10 אלפים נפשות (נכון ל-2019), החזיקה קריית מלאכי עם 25% מהאוכלוסיה ואחריה עכו – 24%, ערד – 22%, דימונה ומגדל העמק – 21%. בקריית שמונה, רמלה ואבן יהודה "רק" 18%.

הדו"ח ציין כי הישובים ה"מעורבים" שבהם הערכים הגבוהים ביותר של חולי סוכרת לא מאוזנים בגיל 25 ומעלה היו אלה במעמד החברתי-כלכלי בינוני והבינוני נמוך, ובהם לרוב יישובי הפריפריה הדרומית והצפונית. מחברי הדו"ח ציינו עוד שבחלק גדול מהיישובים הללו נמצאת אוכלוסיית עולים משמעותית כמו עולי אתיופיה בקריית מלאכי או עולים ממדינות בריה''מ לשעבר בערד.

בעלי השכלה גבוה חיים יותר

תוחלת החיים של נשים בלידה עולה על תוחלת החיים של גברים בארבע שנים, ללא שינוי בפער בין שני המגדרים מאז שנת 2015. בגיל 65, הפער בתוחלת החיים הצפויה בין שני המינים מסתכם בשנה וחצי בלבד.

בשנות חיים בריאים, הפער בין שני המינים כמעט נמחק ובשנת 2018 עמד הפער הזה על 0.3 שנים לטובת הנשים. מאז 2015 חלה עלייה בתוחלת חיים בריאים בשני המינים, עם יתרון קל לנשים.

בשנת 2017 תוחלת החיים בלידה לפי השכלה הגיעה ל-84.5 שנים בקרב גברים בעלי השכלה אקדמית או על-תיכונית, ול-87.9 בקרב נשים באותה רמת השכלה. בכך הגיע הפער בתוחלת החיים בין בעלי השכלה גבוהה לבין בעלי השכלה נמוכה ל-7.8 שנים בקרב הגברים ולשש שנים בקרב נשים.

עלייה כללית בשיעור כוח עזר רפואי בכל המחוזות

הדו"ח ציין כי במקצועות הסיעוד, המגמות בכוח האדם יחסית יציבות לאורך השנים, למעט במחוז ירושלים שבו נרשמה בשנים האחרונות עלייה משמעותית בשיעור האחיות. שיעור האחיות בחיפה גבוה פי שניים משיעור האחיות במחוז הדרום.

בכוח עזר רפואי, ניכרת עלייה כללית בשיעור המועסקים בכלל המחוזות. שיפור בולט חל באזור הצפון שהיה בעל שיעור נמוך ביותר של כוח עזר רפואי מבין המחוזות. מחוז תל אביב ממשיך להוביל בשיעור המועסקים תוך שמירה על הפער בהשוואה למחוזות אחרים.

שיעורי בעלות גבוהים של תכניות השב"ן

עוד ציינו מחברי הדו"ח כי שיעורי הבעלות על הביטוחים המשלימים הוולונטריים גבוהים בקרב כל קבוצות האוכלוסיה, אך יש הבדלים מובהקים בין קבוצות האוכלוסיה השונות: שיעורי הבעלות גבוהים יותר על שב"ן (ביטוחים משלימים אצל הקופות) אך נמוכים יותר בביטוח המסחרי - בקרב הנשים לעומת הגברים, בקרב מבוגרים לעומת צעירים ובקרב חולים לעומת בריאים. הם גבוהים יותר בקרב היהודים לעומת הערבים.

עורכי הדו"ח ראיינו מבוטחים בתכנית בשב"ן כלשהי שנשאלו מהי הסיבה העיקרית להחזקה בביטוח זה. שיעור גבוה יותר של אלה החיים בעוני אמרו שהסיבה העיקרית היא "כדי לקבל הנחות והטבות מהקופה" (23% בקרב החיים בעוני בעלי שב"ן לעומת 15% בקרב הלא-חיים בעוני) וכן "שכנעו אותי לעשות זאת" (8% לעומת 5%, בהתאמה).

מרואיינים שדיווחו שאין להם תכנית שב"ן נשאלו איך לדעתם משפיעה החלטתם זו על רמת היחס והשירות שהם מקבלים מהקופה שלהם. אמנם רוב המרואיינים ציינו כי לדעתם אין השפעה, אך נמצאו הבדלים בין החיים בעוני לאחרים: 17% מן החיים בעוני לעומת 12% מהאחרים אמרו שהעובדה שאין להם תכנית שב"ן משפיעה לרעה על רמת היחס והשירות שהם מקבלים.

נושא אחר שנבדק בראיונות אלו: מרואיינים שדיווחו ברשותם ביטוח בריאות מסחרי נשאלו האם השתמשו בו בשנתיים האחרונות בשירותים המכוסים בביטוח זה. באופן כללי, שיעורי השימוש בביטוח המסחרי הם נמוכים, כאשר רק אחד מכל ארבעה שיש לו ביטוח מסחרי דיווח שהשתמש בו בשנתיים האחרונות. בקרב אנשים החיים בעוני המצב חמור אף יותר: רק 6% דיווחו כי השתמשו בביטוח זה.

לתקציר הדו"ח - ליחצו כאן. הדו"ח המלא יפורסם במלואו במהלך החודש הבא.

נושאים קשורים:  שוויון בבריאות,  משרד הבריאות,  תמותה,  גורמי תמותה,  רמת השכלה,  תוחלת חיים,  דו"ח משרד הבריאות,  פריפריה,  פערים בבריאות
תגובות
אנונימי/ת
27.02.2020, 12:09

הסיבה לכך נובעת מחוסר השקעה של הממשלה בפריפריה באופן כללי ושירותי הבריאות בתוך זה.

לרופא יש ככל הנראה משפחה שצריך לדאוג לצרכים שלה:
מקומות עבודה, חינוך טוב, תעסוקה, תרבות פנאי ומערכת תחבורה טובה.
כל אלה בפריפריה כמעט ולא קיימים:
ניקח את בית חולים "זיו" כמשל:
יכול להיות שעבודה בבית החולים היא דבר נפלא עבור אותו רופא ויש לו יכולת קידום, מחקר ומשכורת טובה. כל זה טוב ויפה אבל לא שווה הרבה אם לאשתו אין עבודה במרחק סביר, אופי העיר צפת הוא חרדי ולא מתאים למשפחות ממרכז הארץ, תרבות הפנאי לילדים ולמשפחה שואפת לאפס (צריך לסוע 45 דקות לכרמיאל בשביל לראות סרט בקולנוע), אין תחבורה ציבורית טובה, החינוך גרוע מאוד.
לכן מרכז הארץ עדיף עשרות מונים מהפריפריה מכל הבחינות.

29.02.2020, 19:22

הסיבה היא שרפואה בישראל סיציאליסטית דיקטטורית שהועתקה מרוסיה סובייטית בזמן קום המדינה. במקרה ורפואה הייתה תחרותית ובראש מערכת הביאות היה עומד רופא ולא קופות החולים הכל היה משתנה.