חלק מהחולים הסובלים מדלקת מפרקים שגרונית (RA) מפתחים מחלת ריאות אינטרסטיציאלית (RA-ILD), המתפתחת לפיברוזיס ריאתי פרוגרסיבי. במחקר שממצאיו פורסמו בכתב העת 'Clinical rheumatology', החוקרים העריכו את היעילות והבטיחות של הטיפול עם נינטדניב, בהשוואה לאינבו, בחולי RA-ILD פרוגרסיבית אשר השתתפו במחקר INBUILD.
עוד בעניין דומה
במסגרת המחקר INBUILD השתתפו חולי ILD פיברוטית (reticular abnormality עם traction bronchiectasis, עם או בלי 'חלת דבש') שאובחנו לפי טומוגרפיה ממוחשבת ברזולוציה גבוהה, בהיקף של למעלה מ-10%. המטופלים הראו התקדמות של הפיברוזיס הריאתי במהלך 24 החודשים הקודמים להשתתפותם, וזאת על אף קבלת טיפול. במהלך המחקר המשתתפים הוקצו באקראי לקבלת טיפול עם נינטדניב, או אינבו.
מתוצאות החוקרים עולה כי בתת-קבוצה של RA-ILD, אשר מנתה 89 חולים, שיעור ההידרדרות ב-FVC במהלך 52 שבועות היה 82.6- מיליליטר לשנה בקבוצת הנינטדניב לעומת 199.3- מיליליטר לשנה בקבוצת האינבו (הפרש 116.7 מיליליטר לשנה [רווח בר-סמך של 95% 7.4, 226.1]; nominal p = 0.037). תופעת הלוואי הנפוצה ביותר הייתה שלשול, שדווחה בקרב 61.9% ו-27.7% מהמטופלים בקבוצות הנינטדניב והאינבו, בהתאמה, לאורך כל תקופת המחקר (חציון חשיפה: 17.4 חודשים). תופעות לוואי אשר הובילו להפסקה של תרופת המחקר לצמיתות אירעו בקרב 23.8% ו-17.0% מהנבדקים בקבוצות הנינטדניב והאינבו, בהתאמה.
עוד עולה מתוצאות החוקרים כי ההשפעה של נינטדניב על האטת קצב הדרדרות ה-FVC, ופרופיל הבטיחות של הטיפול, היו עקביים למדי. נתונים אלו היו תואמים גם בקרב חולים שטופלו עם DMARDs ו/או סטרואידים בתחילת המחקר, וגם בקרב האוכלוסייה הכוללת של חולי RA-ILD פרוגרסיבית.
לסיכום, בקרב מטופלים שהשתתפו במחקר INBUILD, נמצא כי הטיפול עם נינטדניב האט את קצב הידרדרות ה-FVC בחולי RA-ILD פיברוטית פרוגרסיבית, וזאת בליווי תופעות לוואי מתקבלות על הדעת וניתנות לניהול. החוקרים מציינים כי פרופילי היעילות והבטיחות של הטיפול עם נינטדניב בחולים אלה היו עקביים ותואמים לכלל אוכלוסיית המחקר.
מקור:
למידע נוסף על פיברוזיס ריאתי לחצו כאן
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
